מפרץ חיפה הוא לב הפעילות התעשייתית של ישראל. מאז שנות ה-30 של המאה הקודמת התבסס כאן אזור תעשייה צפוף, שצמח לצד רשת כבישים מואצת ואחד הנמלים הגדולים בארץ.
הבעיה שאי אפשר יותר להתעלם ממנה
אזור מפרץ חיפה נחשב לאחד ממוקדי זיהום האוויר הבולטים בישראל, בשל שילוב של כמה גורמים שקשה למצוא במקום אחר: ריכוז גבוה של מפעלי תעשייה כימית ופטרוכימית בסמיכות ישירה לשכונות מגורים, עומסי תחבורה כבדים, ומאפייני טופוגרפיה ואקלים שמקשים על פיזור המזהמים. ארובות התעשייה בחיפה נמוכות מחלקים נרחבים של אזורי המגורים בעיר – עובדה שמחמירה משמעותית את החשיפה של התושבים.
חוק אוויר נקי – הפתח לשינוי
נקודת המפנה הגיעה עם החלת חוק אוויר נקי ב-2008, שהתחיל לייצר השפעה מדידה בשטח מ-2011 ואילך. החוק הטיל על המפעלים לקבל היתרי פליטה, לעמוד בתקנים מחמירים ולהטמיע את הטכנולוגיות הטובות ביותר הזמינות להפחתת מזהמים. המשרד להגנת הסביבה שינה גם הוא הילוך – פיקוח מוגבר, דיגומי פתע ותוכנית לאומית ייעודית להפחתת זיהום האוויר במפרץ. התוצאות לא אחרו לבוא: בעשור שחלף מאז, נרשמה ירידה של עשרות אחוזים בפליטות תעשייתיות של חומרים אורגניים נדיפים.
בזן – השקעה שמשנה את התמונה
בתוך כל הפעלים הפועלים במפרץ, קבוצת בזן היא שחקן מרכזי שאי אפשר להתעלם ממנו – וגם אחד שמגלם בצורה הברורה ביותר את האפשרות לשינוי. לפי נתוני דוח הקיימות של בזן לשנת 2023, הקבוצה השיגה הפחתה של 84 אחוז בפליטות בנזן מאז 2018. על פני טווח ארוך יותר, בין השנים 2009 ל-2019, הפחיתה בזן בין 65 ל-95 אחוז מפליטות מזהמי האוויר העיקריים שלה. הקבוצה עברה גם למודל דיגיטלי מתקדם לניטור פליטות בזמן אמת, והציבה יעד מחייב להפחתת פליטות גזי חממה ב-30 אחוז עד שנת 2030.
מה עוד צריך לעשות?
הדרך עדיין ארוכה. פליטות מתחבורה ממשיכות להוות מקור זיהום משמעותי, ופעילות הנמל מוסיפה לתמונה גורמים שקשה לפקח עליהם. אבל כיוון הרוח ברור: חברות שבוחרות להשקיע בהפחתת טביעת הרגל שלהן, כמו בזן, הן אלה שמגדירות מחדש את מה שהתעשייה המקומית יכולה להיות.